מאירי על גיטין ע״א א

1 חרש שאינו שומע ואינו מדבר אע"פ שיכול לדבר מתוך הכתב אם כתב לנו כתבו ותנו גט לאשתי אין כותבין ונותנין וכמו שאמרו עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ואמרו עליה למטה עד שישמעו קולו לאפוקי דרב כהנא דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין כו' אלמא לית הלכתא כותיה והוא שאמרו חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו וקפיצותיו ואחר כתב ידו אלא במטלטלין אבל בגיטין לא ומ"מ דוקא בנשא פקח אבל נשא חרש ברמיזה כנס ברמיזה יוציא וכל שכן בכתיבה שהכתיבה גדולה מן הרמיזה ואם נפלה לו יבמה מאחיו פקח הרי הוא כנשא פקח ונתחדש וכל אלו בחרש שאינו שומע ואינו מדבר אבל שומע ואינו מדבר אף בפקח ונתאלם כותבין ונותנין אף על ידי רמיזה בבדיקות כדין נשתתק האמור במשנתנו וכל שכן בכתיבה וכמו שאמרו מדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם וזה וזה כפקחים לכל דבריהם:

2 ומקצת גאוני הראשונים כתבו שהשליחות מיהא הן של הולכה הן של קבלה אם נעשה על ידי כתיבת העושה שליח הרי זה שליחות ואף בתוספות כתבו שהבריא ששלח ממדינת הים כתבו ותנו גט לאשתי כותבין ונותנין שלא מיעטו מתוך הכתב אלא בחרש ומשום דעתא שבישתא אבל בריא לא וקולו לאו דוקא דהא איכא הרכנת הראש דמתניתין וכן בירושלמי אמרו היא שמיעת הקול היא הרכנת הראש:

3 אע"פ שבפקח ונתאלם או בכל שומע ואינו מדבר אמרו שהוא כפקח לכל דבריו ודנין על פי רמיזותיו בבחינת בדיקות וכל שכן על ידי כתבו לענין עדות מיהא אין מקבלין עדות על פי כתבו אפי' היה מדבר בשעת העדות ומאחר שכן אינו בכלל שבועת העדות שהרי לא הפסידו כלום שאם כתב עדותו אין דנין על פיו דרחמנא אמר על פי שני עדים מפיהם ולא מפי כתבם ומה שיש לדקדק בענין מפיהם ולא מפי כתבם היאך דנין על פי עידי חתימה שבשטר כבר ביארנוהו בשני של כתובות:

4 עדות אשה סומכין עליו להשיאה אף מפי הכתב ויראה לי אף ברמיזות הנבדקות בדרכי הבחינה שהרי אמרו כשם שבודקין לגיטין כך בודקין לעדויות והעמדנוה בעדות אשה ומכל מקום לקצת מפרשים ראיתי שכתבוה דוקא בכתיבה אבל ברמיזות לא ובכתיבה מיהא כל שכתב בפנינו איש פלני מת סומכין עליו ובתלמוד המערב שבמסכת יבמות אמרו מצאו כתוב איש פלני מת איש פלני נהרג ר' ירמיה אומר משיאין את אשתו ר' בון אומר אין משיאין מתניתא מסייעא לדין ולדין מסייעא לר' ירמיה על פי עדים ולא על פי כתבם ולא על פי תורגמן ולא על פי עד מפי עד ולא על פי עד אחד ואחר שבזו אף בעד אחד ובעד מפי עד אף על ידי מתורגמן כן ואף על ידי כתבם כן מסייעא לר' בון דתניא יפה כח עדים מכח שטר שהעדים שאמרו מת פלני משיאין מצאו כתוב כן אין משיאין והלכה כר' ירמיה ומכל מקום אף לר' בון בזו שבכאן הואיל ובפנינו כותב כן משיאין:

5 אף מה שאמרו כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו לעדויות ולירושות ולמשאות ומתנות לא להעיד על ירושה דעלמא או במשא ומתן ברמיזה או בכתב כלל אלא לירושות פירשו לירשת בנו הבכור ר"ל אם רצה להשוותו לאחד מבניו וכן אם רצה לרבות לאחד ולמעט לאחד על הצד המועיל כמו שיתבאר במקומו וכן למשאות ומתנות פירושו בענינים שלו אבל להכשירו לעדות בבדיקה לא אלא אם כן בעדות אשה כמו שכתבנו:

6 כבר ביארנו בחרש שנפלה לו יבמה מאחיו פקח שדינו כדין נשא פקח ונתחרש וכונס ואינו מוציא לעולם שהרי הזיקה דאוריתא והיציאה דרבנן מכל מקום נפלה לו מאחיו חרש והוא גם כן חרש מוציא ברמיזה ואין גוזרין חרש אטו פקח שני אחים חרשים נשואים שתי אחיות הן ששתיהן פקחות הן ששתיהן חרשות הן שאחת פקחת ואחת חרשת או שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים הן ששניהם פקחים הן ששניהם חרשים הן אחד פקח ואחד חרש פטורות מן החליצה ומן היבום שהרי אחות אשה היא ואם היו נכריות ומת אחד מהם השני אינו יכול לחלוץ שהרי אם הוא חרש אין יכול לומר לא חפצתי לקחתה ואם היא חרשת אינה יכולה לומר מאן יבמי אלא יכנוסו ואחר שכנס אם רצה יוציא בגט דאתי גט חרש ומפקיע זיקת קדושי חרש:

7 יש שואלים חרש מעיקרו שנפלה לו יבמה מאחיו פקח שנמצאת זיקתו דאוריתא ואין יכול להוציא ברמיזה שנמצא כונס ואינו מוציא לעולם אם מת אותו חרש אם מתיבמת לשלישי אם לאו ונראין הדברים שלא יכנוס דאשת שני מתים היא שהרי זיקת שני יבמים עליה שכניסת הראשון אינה כניסה מעליא לאפוקה מזיקה ולעשותה אשת איש לגמרי הרי היא כעין מאמר וכבר אמרו מי שעשה מאמר ביבמתו ומת אינה מתיבמת לשלישי מחמת שתי זיקות ויש חולקין לומר שאינו דומה שהמאמר אינו כלום אלא דרבנן אבל זה מדאוריתא נפלה קמיה וכשייבם פקעה לה זיקה לגמרי ואע"ג דהכא אי אפשר לו לחלוץ וקיימא לן כל שאינו לחליצה אינו עולה ליבום בחרש מיהא יבום לאו בחליצה מיתלי דהא כי נפלה ליה יבמה מאחיו פקח כונס ואינו מוציא לעולם ונמצא אע"פ שאינו עולה לחליצה עולה ליבום והאי דלא יוציא עולמית משום דגט דידיה לא מפקע יבום דאוריתא ואע"ג דיבם בן תשע לא מהני ביבמה אע"ג דרמיא קמיה מדאוריתא למעקר זיקה לגמרי אלא שצריכה חליצה התם משום דביאת קטן לא קניא לגמרי אבל חרש דגדול הוא ביאתו מפקעת הזיקה לגמרי ומתיבמת לשלישי הן חרש הן פקח וכן כתבוה גדולי הדורות: